קארמה... עונש... וההבדל ביניהם
הרבה פעמים כשאני שומעת על מישהו שקרה לו משהו שבשפה אנושית ניתן לתיאור כ"עצוב"...
ומצד שני, אני יודעת שהוא עשה דברים "רעים" (שוב... בהסתכלות אנושית), אני יכולה להרגיש סוג של פיצול בתוכי.
מצד אחד, אם אני רואה מישהו שחווה כאב, פרידה, סיום של תקופה או כל סוג אחר של אובדן, אני לא יכולה שלא לחוש כלפיו חמלה, הזדהות, רצון לנחם (וטוב שכך).
ועדיין... אני לא יכולה להימנע מלהסתכל על התמונה הגדולה... יש בתוכי חלקים (גם הם אנושיים) שיודעים שהוא עשה דברים "רעים", וכנראה "מגיע לו"...
שוב, יש בתוכנו הרבה חלקים שיפוטיים, שתפקידם היחיד בתוכנו הוא לקטלג ולתייג דברים. מעין מנגנון הגנה שעסוק ב"מיון" למחלקות... טוב או רע, נכון או לא נכון, הוגן או לא הוגן...
פשוט, כי זה גורם לנו להרגיש בטוחים... גורם לנו להרגיש שיש סדר בעולם... שאם נהיה "בסדר" אז לנו זה לא יקרה... אנחנו בטוחים... בטוחים מ"עונש".
כשאני רואה מישהו שעשה משהו לא מוסרי ואז קרה לו משהו רע, אני באופן אוטומטי מזדהה בתוכי עם נקודת המבט האנושית שמרחמת עליו, עצובה בשבילו.
ועדיין... חשוב לזכור שיש הבדל בין חמלה לרחמים...
חמלה לא אומרת שהוא מסכן, שנעשה לו עוול... חמלה רק תומכת, עוזרת איפה שהיא יכולה... ונמצאת שם בשבילו כנוכחות אנושית מכילה... לא שופטת.
כי אם מסתכלים על התנועה הזו מעיני הקארמה... זה לא עונש.
יש הבדל ברור בין קארמה לעונש. עונש הוא תפיסה אנושית. הרוח לא משתמשת בעונשים. הרוח עוסקת באיזונים, בחזרה תמידית למצב של שיווי משקל. שימו לב איך מתנהל הטבע סביבנו...
מנקודת מבטה של הקארמה, אם אתה מזלזל ביקום (ובני אדם הם חלק מהיקום...), אתה לא יכול לצפות שהיקום ישלח לך בתמורה ברכה והצלחה...
יש בזה משהו מאוד סמלי בעיני, וגם תזכורת לכל בן אדם ברמה האישית...
אפשר לרמות אנשים, אבל אי אפשר להסתיר שום דבר מאלוהים (אלוהים, יקום, קארמה... זה הכל שמות נרדפים לאותו דבר מבחינתי).
אין בזה שום דבר שקשור לעונש, כמו שהדת לפעמים מסתכלת על אלוהים כישות שמענישה...
אלוהים לא מעניש אף אחד...
זה פשוט עניין של יחסי גומלין בין אנרגיות...
what goes around comes around...
ומצד שני, אני יודעת שהוא עשה דברים "רעים" (שוב... בהסתכלות אנושית), אני יכולה להרגיש סוג של פיצול בתוכי.
מצד אחד, אם אני רואה מישהו שחווה כאב, פרידה, סיום של תקופה או כל סוג אחר של אובדן, אני לא יכולה שלא לחוש כלפיו חמלה, הזדהות, רצון לנחם (וטוב שכך).
ועדיין... אני לא יכולה להימנע מלהסתכל על התמונה הגדולה... יש בתוכי חלקים (גם הם אנושיים) שיודעים שהוא עשה דברים "רעים", וכנראה "מגיע לו"...
שוב, יש בתוכנו הרבה חלקים שיפוטיים, שתפקידם היחיד בתוכנו הוא לקטלג ולתייג דברים. מעין מנגנון הגנה שעסוק ב"מיון" למחלקות... טוב או רע, נכון או לא נכון, הוגן או לא הוגן...
פשוט, כי זה גורם לנו להרגיש בטוחים... גורם לנו להרגיש שיש סדר בעולם... שאם נהיה "בסדר" אז לנו זה לא יקרה... אנחנו בטוחים... בטוחים מ"עונש".
כשאני רואה מישהו שעשה משהו לא מוסרי ואז קרה לו משהו רע, אני באופן אוטומטי מזדהה בתוכי עם נקודת המבט האנושית שמרחמת עליו, עצובה בשבילו.
ועדיין... חשוב לזכור שיש הבדל בין חמלה לרחמים...
חמלה לא אומרת שהוא מסכן, שנעשה לו עוול... חמלה רק תומכת, עוזרת איפה שהיא יכולה... ונמצאת שם בשבילו כנוכחות אנושית מכילה... לא שופטת.
כי אם מסתכלים על התנועה הזו מעיני הקארמה... זה לא עונש.
יש הבדל ברור בין קארמה לעונש. עונש הוא תפיסה אנושית. הרוח לא משתמשת בעונשים. הרוח עוסקת באיזונים, בחזרה תמידית למצב של שיווי משקל. שימו לב איך מתנהל הטבע סביבנו...
מנקודת מבטה של הקארמה, אם אתה מזלזל ביקום (ובני אדם הם חלק מהיקום...), אתה לא יכול לצפות שהיקום ישלח לך בתמורה ברכה והצלחה...
יש בזה משהו מאוד סמלי בעיני, וגם תזכורת לכל בן אדם ברמה האישית...
אפשר לרמות אנשים, אבל אי אפשר להסתיר שום דבר מאלוהים (אלוהים, יקום, קארמה... זה הכל שמות נרדפים לאותו דבר מבחינתי).
אין בזה שום דבר שקשור לעונש, כמו שהדת לפעמים מסתכלת על אלוהים כישות שמענישה...
אלוהים לא מעניש אף אחד...
זה פשוט עניין של יחסי גומלין בין אנרגיות...
what goes around comes around...