שלטון הפחד...

בפנים ובחוץ...

התעייפתם כבר?

מהמילה הזאת... שנעשתה בתקופה האחרונה המילה השגורה ביותר פה...?

כן... המילה הזאת... "טרור"...

כמו מנטרה... שוב ושוב...

במהדורות החדשות, ברחוב, כולם מפחדים...

כן... זו תקופה שכזו...

ולצערנו... כל מי שנולד וחי במדינתנו הקטנה, כבר התרגל...

יודע שכל תקופה יש סבב אלימות...

עולם כמנהגו נוהג... וכולם יודעים שגם סבב האלימות הנוכחי יעבור...

עצוב להגיד... אבל כבר התרגלנו...

למען האמת... כמו שאמרתי, לטרור החיצוני כבר התרגלנו...

אבל לצערי... יותר ויותר אני מגלה שהרבה אנשים חיים וחווים טרור בתוך עצמם...

טרור פנימי...

וכל מי שחווה אותו, יודע שכמו הטרור החיצוני... גם הטרור הפנימי... פשוט מתפרץ לו...

כביכול "משום מקום"... כביכול "בלי שום סיבה"...

מילת המפתח פה היא "כביכול"...

בתוכנו אין אף פעם "משום מקום" או "בלי שום סיבה"... לא באמת.

לאחרונה מגיעים אלי יותר ויותר מטופלים שחווים תחושות חרדה, פחד...

אני בן אדם רוחני ומאמינה שאין מקריות בחיים...

היקום מכוון כל אחד למקום שנכון לו, בזמן שנכון לו...

והסיבה שכל האנשים האלה, שסובלים מחרדות, מוצאים "כאילו במקרה" את דרכם אלי, היא שהתמקדות היא שיטה שממש מתאימה לטיפול בחרדות...

בעיקר כי היא לא מנסה "להשתיק" את החלק שמרגיש חרדה, או "לשכנע" אותו שאין לו ממה להיות חרד...

קול ההיגיון לא "מעניין" את החרדה...

החלק החרד בתוכנו צריך שיקשיבו לו... יכילו אותו... ולא ינסו לשנות אותו, או לסלק אותו...

כי אז הוא רק מתגבר...

"צועק" חזק יותר, מציף יותר, ומהר מאוד "גולש" לתחושות גופניות...

מחנק בגרון, דפיקות לב מואצות, הבטן מתהפכת...

תחושה של אימה, מערבולת שפשוט שואבת אותנו לתוכה, מאיימת להטביע אותנו...

ואז... אי אפשר לישון בלילה, קשה לסמוך על אנשים חדשים, לנסוע למקומות לא מוכרים...

לאט לאט קשה יותר ויותר לתפקד... כל החיים משתבשים... העייפות והיאוש משתלטים... לא נשאר כבר כוח לכלום...

רוב האנשים בטוחים שכבר אין דרך מוצא... ורק אז... בשיא היאוש הם מוכנים לנסות את הדבר שנשמע להם כל כך מוזר...

פשוט להקשיב פנימה... לחלק הזה בתוכם שמרגיש חרדה... במקום לנסות לסלק אותו... לא להרגיש אותו...

בדרך כלל זה המוצא האחרון מבחינתם... הדבר הלא הגיוני הזה... שהם מוכנים לנסות אותו, רגע לפני שמתחילים לקחת תרופות...

כי גם ככה, אין כבר מה להפסיד...

ואז... הם נדהמים לגלות, את "הפלא המוזר הזה", שקורה... כשמפסיקים להילחם...כשבמקום להתנגד... מנסים איזה משהו "מוזר"... כמו פשוט לקבל את זה שכרגע יש בי חרדה, ואם היא גם ככה פה... בתוכי, וכבר שנים אני מנסה לסלק אותה, והיא רק "צוחקת לי בפרצוף"...

רגע לפני שאני "משתיק" אותה בתרופות... אולי אני אנסה את הדבר "ההזוי" הזה... "להתחבר" איתה, להקשיב לה...

כן... קורה שם פלא...

כשמקשיבים... באמת מקשיבים... החלק החרד שבתוכנו מתחיל ליצור אמון... ואז הגוף יכול להתחיל "לדבר", להסביר, וגם להתרפא...

אני לא רוצה ללחוץ... זו לא הדרך שלי... גם לא בטיפול...

לא מאמינה בזה.

הכל... תמיד... נעשה בקצב שנכון, לכל החלקים שבתוכנו...

ובהמון סבלנות ואמפתיה... גם לחלק שחרד, וגם לשאר החלקים, שבדרך כלל מנסים לסלק את החרדה... לעקור אותה מתוך הגוף...

לצערנו... או לשמחתנו... אנחנו לא גינת ירק... אי אפשר לעקור בכוח מתוכנו שום דבר שמרגיש צורך להיות שם...

ועד כמה שזה לא נעים... עדיין לא נתקלתי, אצל אף מטופל, בחלק שנמצא שם "סתם"...

שרוצה לקלקל לנו, שמנסה להזיק לנו, או סתם לגרום לנו להרגיש רע...

לא... אין בתוכנו חלקים מזוכיסטיים... או סדיסטיים...

חרדה, והתופעות שמתלוות אליה, הן דרכו של הגוף להתרפא, לפרוק את המתח והלחץ, שנוצרו בסיטואציה מאוד מאיימת שבאותו רגע לא יכולנו להכיל אותה...

זה רק עניין של זמן עד שהגוף מציף אותה... ומאלץ אותנו לאפשר לו לרפא את עצמו...

כן... לפעמים בכוח... אם הוא לא מוצא דרך אחרת...

אז כדי להתרפא... באמת להתרפא...

לא רק לטשטש את הכאב, וביחד איתו גם את שמחת החיים, בתרופות...