"אויבים"... ואוהבים

לפעמים "אויבים" הם בעצם אוהבים במסווה.

הם מאפשרים לי לראות שצמחו חלקים חדשים בתוכי.

חלקים שלא היו שם קודם.

הם מאפשרים לי לגלות שגדלתי.

שיש מצבים שאני כבר לא מוכנה להיות בהם.

שיש מילים שאני כבר לא מוכנה לספוג.

שיש התנהגויות שלא מקובלות עלי.

לא מקובלות בעולמי.

ואותם חלקים כבר לא שותקים.

כבר לא מרצים.

כבר לא זקוקים לקבלתם ואישורם של אחרים.

ואם יש "מחיר" הם מוכנים לשלם.

ואם אני "מאבדת" אנשים... אז הרווחתי את עצמי.

גם אם זה כואב... לאבד.

יותר כואב לאבד אותי.

שם כבר הייתי... מספיק.