האם אתם מוכנים לנשום לתוך הכאב?
שאלה מוזרה... נכון?
לכולכם יש את היכולת ליצור קשר עם התחושות בגוף שלכם, עם הרגשות שלכם.
רובכם פשוט "שכחתם" במהלך החיים איך עושים את זה.
גם אני, כשנתקלתי בהתמקדות לראשונה לא ממש הבנתי מה רוצים ממני.
ככה הרגישה גם אחת המטופלות שלי בפגישה הראשונה שלה... לא ממש הבינה מה אני רוצה מחייה...
אתמול, אחרי מספר פגישות שבהן הגוף שלה "נזכר" לאט לאט, הייתה פגישה טעונה במיוחד, בעקבות משבר עמוק שהיא חווה בחייה.
המילים שנאמרו בפגישה היו מועטות...
בעיתות משבר, והצפה... המילים, שנאמרות מהראש, יכולות רק לבלבל, ולהוסיף לתחושת "הבלאגן" הפנימי וחוסר האונים.
חשוב יותר להיות בקשר עם התחושות...
בעזרת הנחייה עדינה, ומרחב בטוח ומכיל, כולכם יכולים להיות בקשר עם התחושות שלכם.
וזה מה שקרה אתמול.
התחושה הכללית הייתה שהכול מתפרק מבפנים.
לקראת סוף הטיפול עלתה תחושה, שזה כמו לחזור לזירה, אחרי ההתפרקות, ולראות אם משהו נשאר שלם...
כן, נשמע מייאש, אבל הרבה פעמים דווקא בשלב הזה מתאפשרת הרפיה, ותחילתה של שלווה... וריפוי.
כשהנחתי אותה בעדינות בסוף התהליך, לשים לב לשינויים שקרו בגוף, אמרה שהתחושה היא שהכאב נעשה רפוי יותר.
הזמנתי אותה לבדוק, האם היא רוצה אולי, לנשום לתוך הכאב...
אחרי מספר דקות של שקט, שבהן נשמה לתוך הכאב, לפתע אמרה בהתרגשות, "סוף סוף אני מבינה מה זה אומר, להיות בקשר עם הכאב".
ואז הוסיפה: "זה כמו הר געש שבתוכו לבה מבעבעת. כשאני נושמת לתוך הכאב, הלבה משתחררת מההר, ואז היא מפסיקה לבעבע בתוך עצמה".
כן, זה בדיוק זה !!!
היא לא יכלה לתאר את זה מדויק יותר !!!
וזה היה כל כך מרגש לשמוע ממנה את התיאור הזה...
ההוכחה האולטימטיבית לכך שכולנו יכולים ללמוד להיות בקשר עם הכאב... ובדיוק אז, בדיוק זה... זה מה שמאפשר לו להשתחרר... להשתנות... להתרפא...
כמובן שתחושת ההקלה שהיא חוותה בעקבות הגילוי הזה, ההבנה הזאת, היכולת שלה ליצור קשר עם הכאב, מתוך תחושה פיזית... לא רק מילים... רק הלכה והתעצמה, היא הרגישה שהיא יכולה לחזור ולנשום, כששעה קודם, היא הייתה חנוקה לגמרי...
זו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לה, לחזור לחוות את עצמה מבפנים, ליצור קשר עם התחושות שלה... וזה סיפוק אדיר !!!
משם הדרך לריפוי, צמיחה, גדילה כבר סלולה.
לכולכם יש את היכולת ליצור קשר עם התחושות בגוף שלכם, עם הרגשות שלכם.
רובכם פשוט "שכחתם" במהלך החיים איך עושים את זה.
גם אני, כשנתקלתי בהתמקדות לראשונה לא ממש הבנתי מה רוצים ממני.
ככה הרגישה גם אחת המטופלות שלי בפגישה הראשונה שלה... לא ממש הבינה מה אני רוצה מחייה...
אתמול, אחרי מספר פגישות שבהן הגוף שלה "נזכר" לאט לאט, הייתה פגישה טעונה במיוחד, בעקבות משבר עמוק שהיא חווה בחייה.
המילים שנאמרו בפגישה היו מועטות...
בעיתות משבר, והצפה... המילים, שנאמרות מהראש, יכולות רק לבלבל, ולהוסיף לתחושת "הבלאגן" הפנימי וחוסר האונים.
חשוב יותר להיות בקשר עם התחושות...
בעזרת הנחייה עדינה, ומרחב בטוח ומכיל, כולכם יכולים להיות בקשר עם התחושות שלכם.
וזה מה שקרה אתמול.
התחושה הכללית הייתה שהכול מתפרק מבפנים.
לקראת סוף הטיפול עלתה תחושה, שזה כמו לחזור לזירה, אחרי ההתפרקות, ולראות אם משהו נשאר שלם...
כן, נשמע מייאש, אבל הרבה פעמים דווקא בשלב הזה מתאפשרת הרפיה, ותחילתה של שלווה... וריפוי.
כשהנחתי אותה בעדינות בסוף התהליך, לשים לב לשינויים שקרו בגוף, אמרה שהתחושה היא שהכאב נעשה רפוי יותר.
הזמנתי אותה לבדוק, האם היא רוצה אולי, לנשום לתוך הכאב...
אחרי מספר דקות של שקט, שבהן נשמה לתוך הכאב, לפתע אמרה בהתרגשות, "סוף סוף אני מבינה מה זה אומר, להיות בקשר עם הכאב".
ואז הוסיפה: "זה כמו הר געש שבתוכו לבה מבעבעת. כשאני נושמת לתוך הכאב, הלבה משתחררת מההר, ואז היא מפסיקה לבעבע בתוך עצמה".
כן, זה בדיוק זה !!!
היא לא יכלה לתאר את זה מדויק יותר !!!
וזה היה כל כך מרגש לשמוע ממנה את התיאור הזה...
ההוכחה האולטימטיבית לכך שכולנו יכולים ללמוד להיות בקשר עם הכאב... ובדיוק אז, בדיוק זה... זה מה שמאפשר לו להשתחרר... להשתנות... להתרפא...
כמובן שתחושת ההקלה שהיא חוותה בעקבות הגילוי הזה, ההבנה הזאת, היכולת שלה ליצור קשר עם הכאב, מתוך תחושה פיזית... לא רק מילים... רק הלכה והתעצמה, היא הרגישה שהיא יכולה לחזור ולנשום, כששעה קודם, היא הייתה חנוקה לגמרי...
זו המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לתת לה, לחזור לחוות את עצמה מבפנים, ליצור קשר עם התחושות שלה... וזה סיפוק אדיר !!!
משם הדרך לריפוי, צמיחה, גדילה כבר סלולה.