לידה

רגע בזמן... מסתכלת עליה מהצד... על האישה הזו... החזקה, החכמה... 

רואה אותה... יושבת שם על הכיסא...

מולה שניים... עידו... גלית... והיא שם... איתם, ועדיין בעולמה...

כל כך חשוב לה לדייק... להביא אמת... להביא את עצמה... שומעת את הקולות בתוכה... את התהיות... איך משחררים לעולם את הילד הזה...

איך אורזים לכמה דקות של סרטון אמת כל כך גדולה... כל כך מופלאה... את כל עולמה... והיא... לא יכולה... לא מתפשרת... חייבת להיות באמת... להביא את עצמה.ומתוך ההתפתלות... פתאום זה קורה... העולם מתערפל... גלית ועידו נעלמים מהעין... והיא שם... בתוך עולמה... עולם מרתק, צבעוני, מלא בקולות וצלילים ותחושות...

והיא מחייכת... סוף סוף חיה... נעלמת בתוך עצמה...רק משם זה יכול להופיע... מתוך ההיעלמות פנימה... האמת... שכל כך חשובה לה מתעוררת בפנים... וזה פתאום נולד... הופך למילים...

אמת מדוייקת... נכונה... יוצאת מתוכה... בדיוק כמו שרצתה... דווקא כשלא התכוונה... כשבכלל לא ניסתה.מעיפה בה עוד מבט... ופתאום מבינה... זו אני... זאת שיושבת שם על הכיסא... עם כל השנים שעברו... 

והילדה בתוכי תוהה... מתי זה קרה... מתי נולדה מתוכי אותה אישה... זאת שיושבת שם על הכיסא... ולא מוותרת... דבקה באמת שלה.

והתשובה?

באיזושהי התמקדות אני מניחה...