כאב ראש, כאב ראש, כאב ראש...

זוכרים את הפרסומת ההיא?

זה מה שקורה לחלק גדול מהמטופלים שלי, כשהם מגיעים אלי...

מן תחושה כזאת, שהם כבר לא מסוגלים לשאת את כל המחשבות, תחושות, רגשות בתוכם...

שהכול כבר מתערבב בפנים למן עיסה כזאת, שמסתובבת להם בלי הפסקה בתוך הראש, יוצרת להם מתחים בתוך הגוף, ובכלל כבר הכל מרגיש כמו חרדה אחת גדולה...

כן, זה מה שקורה, כשאנחנו מאמינים שאנחנו גוף אחד, יחידה אחת.

ולא... לא השתגעתי...

נכון שאנחנו גוף אחד, אבל אנחנו לא, ממש לא, יחידה אחת...

בתוך הגוף הזה שלנו, יש הרבה, ולפעמים אפילו הרבה מאוד חלקים.

וכל החלקים האלו, הם אלו שגורמים לנו לתחושה הזאת, שאנחנו כבר לא יכולים יותר, ועוד שנייה, ממש אוטוטו... אנחנו הולכים להשתגע (לפעמים תרתי משמע... ולמרבה המזל, ברוב המקרים, מטאפורית... :)).

אז העניין הוא, שכל החלקים האלה בתוכנו מייצגים הרבה קולות.

חלקם בכלל לא שלנו...

אלו כל מיני קולות "חברתיים"...

כל מיני ציפיות שבאות מהחברה התובענית שאנחנו חיים בה...

קולות של אנשים ונורמות שאומרים לנו מה אנחנו צריכים לעשות, איך אנחנו צריכים להתנהג, מה אנחנו צריכים להרגיש...

אני לא צריכה לכעוס על הילדים שלי... אני צריכה לדעת מה אני רוצה לעשות בחיים... אני לא צריכה להרגיש כאב על זה שאימא שלי נפטרה, החבר שלי עזב אותי...

למה?

כי עבר כבר הרבה זמן, כי צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, כי יש אנשים עם צרות יותר גרועות בחיים...

להגיד לכם את האמת... לחלקים שבתוכנו, זה מעניין את הסבתא שיש אנשים עם צרות יותר גרועות בחיים... הם מרגישים מה שהם מרגישים, והם ממש לא מעוניינים שנגיד להם להרגיש אחרת !!!

וכשאנחנו מנסים לא להרגיש את מה שהם מרגישים... זה עוזר?

אם מישהו מצא את הדרך להפסיק להרגיש כאב, מתח, לחץ, יאוש, חרדה... רק כי מישהו הסביר לו ,"בהגיון", שאין לו סיבה להרגיש ככה... אני אשמח אם הוא יספר לי איך :)

אני עוד לא ראיתי מקרה שבו זה עובד...

רוב הזמן זה פשוט מרגיש כמו עבודה קשה...

לשכנע את עצמנו להרגיש אחרת ממה שאנחנו מרגישים...

והכי גרוע... בעיקר מרגיש כמו כישלון...

ורק את זה אנחנו עוד צריכים... להגיד לעצמנו, שהנה... אפילו בזה אנחנו לא מצליחים...

ואז יש עוד מתח, עוד לחץ... פשוט מייאש !!!

אז איך שוברים את מעגל הקסמים הזה?

נשמע הזוי... אבל עושים בדיוק את ההפך...

במקום להשתיק את החלקים בתוכנו, אנחנו ממש נותנים להם את הבמה... מחבקים אותם, ואומרים להם שזה ממש ממש בסדר... מותר להם להיות בדיוק כמו שהם, ואנחנו ממש רוצים להקשיב...

ולא... זו לא מניפולציה... לאהוב את עצמנו, זה להסכים להקשיב לעצמנו... כמו שאנחנו... כרגע...

וכרגע... זו מילת המפתח בכל הסיפור, אנחנו כל כך מפחדים להקשיב לכאב, כעס, יאוש...

כי יש בתוכנו קול שאומר שאם נסכים לקבל את זה, ולהקשיב לזה, זה יישאר ככה לתמיד...

אז גם לקול הזה אפשר ורצוי מאוד להקשיב...

זהו קול מאוד חיובי בתוכנו (ממש כמו כל שאר החלקים), שפשוט מנסה לשמור עלינו, להגן עלינו... וכמו כל שאר החלקים הוא בעיקר רוצה שנקשיב לו.

ברגע שאנחנו מקשיבים להם... לנו... משהו בתוכנו מרגיש את זה, ומפסיק לצעוק...

הסיבה שהם צועקים היא כי הם כבר לא סומכים עלינו, לא מאמינים שנקשיב להם...

הרי הם כבר כל כך הרבה זמן מנסים לגרום לנו לשמוע אותם, ואנחנו רוב הזמן עסוקים...

עסוקים בחיים... בדרמה הזאת שמתחוללת בחוץ...

בכל האנשים מסביבנו... האימא, הבוס, הבעל, האישה, הילדים, החמה... וכן, הרשימה לא נגמרת...

רק כשנפנה רגע... להקשיב... גם לעצמנו... נוכל למצוא שקט...

בפנים... בתוכנו...

כי האמת היא שעד שלא נמצא שקט בתוכנו... גם אם נצליח "לברוח" לחופשה בקצה השני של העולם... זה לא יגמר... הצעקות בתוכנו רק יתגברו...

אז להקשיב...

לכל החלקים...

זה הפתרון...

שם נוצר שקט...

פתאום יש אויר לנשום...

משהו נרגע מבפנים...

ואז יש מרחב, חלל שאפשר לנשום לתוכו...

פתאום אפשר להיזכר...

בתחושות שכבר שכחנו מזמן...

שקט, שמחה, שלווה...

אז כן... זה אמיתי.. שמחה ושלווה הן לא מותרות...